גמרא
פירוש
אֶפְשָׁר בַּת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְקֹרֵא לָהּ בַּת דְּאָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי, איפשר בת מאה ושלשים שנה וקרי ליה בת. פי׳ קי״ל דיוכבד היתה הורתה בארץ כנען ולידתה בין החומות של מצרים בעת ירידת יעקב ובניו למצרים, כדגרסינן לקמן בעא מיניה אבא קרויה מר׳ חלפתא בכללן אתה מוצא שבעים דכתיב כל הנפש הבאה לבית יעקב מצרים שבעים וכתיב בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, ובפרטן אתה מוצא שבעים חסר אחת, אמר ליה זו יוכבד שהורתה בארץ כנען ולידתה בין החומות, וקי״ל שישיבת ישראל במצרים מאתים ועשר שנים, כמו כן אנו מפרשים עכשיו צא מהן שמונים שנה שהן מלידת משה עד יציאת מצרים דכתיב ומשה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים, נמצאו בידך מאה ושלשים, נמצא מלידת יוכבד (עד) עת ביאת ישראל למצרים ועד עת שכתוב וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי שהוא עת לידת משה מאה ושלשים הוו, והיינו דאמרינן איפשר בת מאה ושלשים שנה וקרי לה בת.
ועקר דבר [זה] שאמרנו שמושב בני ישראל במצרים מאתים ועשר שנים הוו דכתיב ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, [ארבע מאות שנה] אלו מיצחק היו מונים אותם, שהרי כי גר יהיה זרעך כתיב ויצחק הוא תחלת זרעו של אברהם כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע, צא מארבע מאות שנה אלו ששים שנה מלידת יצחק עד לידת יעקב וכתיב ויצחק בן ששים שנה, ומאה ושלשים מלידת יעקב עד עמידתו לפני פרעה דכתיב ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, הרי [מאה ו]תשעים שנה, נמצא שמלידת יצחק שהוא תחלת ארבע מאות שנה אלו עד ביאת ישראל למצרים מאה ותשעים שנה, נמצא מארבע מאות שנה אלו מאתים ועשר הא למדת שמושב בני ישראל במצרים מאתים ועשר שנים, וזהו שאמר הכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ארבע מאות שנה [אינו כמשמעו אלא] תשלום ארבע מאות שנה, וכך פירשוהו זקנים לתלמי המלך ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה: ויקח ויחזיר מיבעי ליה. פי׳ שקודם לכן היתה נשואה לו והוליד ממנה אהרן ומרים, וכיון שגזר פרעה על הבן הילוד היאורה [תשליכוהו] פרש ממנה לפי שחשב שמא יוליד ממנה בן וישליכוהו ליאור, לפיכך תמהנו למה אמר עכשיו כשחזר ובא אליה וילך ויקח שהוא לשון ליקוחין מתחלתן, לא היה לו לומר אלא וילך ויחזיר. אלא מלמד שעשה לה מעשה ליקוחין מתחלתן, שעשה לה אפריון כמו שמושיבין את הכלה, ואהרן ומרים מרקדים לפניה ואומרים אם הבנים שמחה: (להלן) [כאן] מנאן הכתוב דרך חכמתם דכתיב ותקרבנה בנות צלפחד וגו׳ עד ואלה שמות בנותיו מחלה נועה חגלה מלכה ותרצה. ולהלן מנאן דרך גדולתן דכתיב ותהיינה בנות צלפחד. מסייע ליה לר׳ אמי דא״ר אמי בישיבה הלך אחר חכמה במסבה הלך אחר זקנה. לפיכך כשבאו ועמדו בישיבה לפני משה וזקנים לדבר על עסקי נחלה שהוא דין, מנאן דרך (גדולה) חכמתן.
אמר רב אשי והוא דמופלג בחכמה והוא דמופלג בזקנה. פי׳ אין אומרים בישיבה הלך אחר חכמה ומקדימין נער חכם על זקן שאינו חכם אלא אם הוא הנער מופלג בחכמה, אבל אם אינו מופלג בחכמה אע״פ שהוא חכם יותר מן הזקן אין מקדימין אלא הזקן. וכן אין הולכין במסבה אחר זקנה ומקדימין זקן שאינו חכם על נער חכם אלא אם הוא מופלג ממנו בזקנה, אבל אם אינו מופלג ממנו בזקנה אע״פ שהוא יתר זקן וגדול בשנים מן החכם אין מקדימין אלא החכם: תנא דבי ר׳ ישמעאל בנות צלפחד שקולות היו. יש לפרש שקולות היו בשנים, כלומר קרובות היו זו מזו בשנים ולא היו מופלגות זו מזו. ויש לפרש שקולות היו בחכמה ובצדקות, וזה ששנה הכתוב במנינם בשני מקומות להודיע ששקולות היו ואין ביניהם הפרש:מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)
ועקר דבר [זה] שאמרנו שמושב בני ישראל במצרים מאתים ועשר שנים הוו דכתיב ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, [ארבע מאות שנה] אלו מיצחק היו מונים אותם, שהרי כי גר יהיה זרעך כתיב ויצחק הוא תחלת זרעו של אברהם כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע, צא מארבע מאות שנה אלו ששים שנה מלידת יצחק עד לידת יעקב וכתיב ויצחק בן ששים שנה, ומאה ושלשים מלידת יעקב עד עמידתו לפני פרעה דכתיב ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, הרי [מאה ו]תשעים שנה, נמצא שמלידת יצחק שהוא תחלת ארבע מאות שנה אלו עד ביאת ישראל למצרים מאה ותשעים שנה, נמצא מארבע מאות שנה אלו מאתים ועשר הא למדת שמושב בני ישראל במצרים מאתים ועשר שנים, וזהו שאמר הכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ארבע מאות שנה [אינו כמשמעו אלא] תשלום ארבע מאות שנה, וכך פירשוהו זקנים לתלמי המלך ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה: ויקח ויחזיר מיבעי ליה. פי׳ שקודם לכן היתה נשואה לו והוליד ממנה אהרן ומרים, וכיון שגזר פרעה על הבן הילוד היאורה [תשליכוהו] פרש ממנה לפי שחשב שמא יוליד ממנה בן וישליכוהו ליאור, לפיכך תמהנו למה אמר עכשיו כשחזר ובא אליה וילך ויקח שהוא לשון ליקוחין מתחלתן, לא היה לו לומר אלא וילך ויחזיר. אלא מלמד שעשה לה מעשה ליקוחין מתחלתן, שעשה לה אפריון כמו שמושיבין את הכלה, ואהרן ומרים מרקדים לפניה ואומרים אם הבנים שמחה: (להלן) [כאן] מנאן הכתוב דרך חכמתם דכתיב ותקרבנה בנות צלפחד וגו׳ עד ואלה שמות בנותיו מחלה נועה חגלה מלכה ותרצה. ולהלן מנאן דרך גדולתן דכתיב ותהיינה בנות צלפחד. מסייע ליה לר׳ אמי דא״ר אמי בישיבה הלך אחר חכמה במסבה הלך אחר זקנה. לפיכך כשבאו ועמדו בישיבה לפני משה וזקנים לדבר על עסקי נחלה שהוא דין, מנאן דרך (גדולה) חכמתן.
אמר רב אשי והוא דמופלג בחכמה והוא דמופלג בזקנה. פי׳ אין אומרים בישיבה הלך אחר חכמה ומקדימין נער חכם על זקן שאינו חכם אלא אם הוא הנער מופלג בחכמה, אבל אם אינו מופלג בחכמה אע״פ שהוא חכם יותר מן הזקן אין מקדימין אלא הזקן. וכן אין הולכין במסבה אחר זקנה ומקדימין זקן שאינו חכם על נער חכם אלא אם הוא מופלג ממנו בזקנה, אבל אם אינו מופלג ממנו בזקנה אע״פ שהוא יתר זקן וגדול בשנים מן החכם אין מקדימין אלא החכם: תנא דבי ר׳ ישמעאל בנות צלפחד שקולות היו. יש לפרש שקולות היו בשנים, כלומר קרובות היו זו מזו בשנים ולא היו מופלגות זו מזו. ויש לפרש שקולות היו בחכמה ובצדקות, וזה ששנה הכתוב במנינם בשני מקומות להודיע ששקולות היו ואין ביניהם הפרש:מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush